מהמקלט למטבח – חיים בצל מלחמה אמונה ותקווה

מאז אותו בוקר נורא של 7 באוקטובר 2023, מדינת ישראל חיה במציאות חדשה – כואבת, מתוחה, אך גם מעוררת השתאות. בין אזעקה לשידור חדשות, בין פינוי למקלט לבין רגע של שקט במטבח, העם הזה ממשיך לנשום, לאהוב, ליצור – ובעיקר: להאמין.

זו איננה רק מלחמה על גבולות – זו מלחמה על הרוח. על הלב. על הערכים שמרכיבים את הזהות שלנו. בתוך כל הכאב – של החטופים שעדיין לא שבו, של הנופלים, של המפונים – יש גם אור.
זה האור של משפחה שמבשלת יחד במקלט, של חיילת שמחבקת אחות שפונתה, של עם שלא שוכח לרגע את מי שנשאר מאחור – אבל ממשיך ללכת קדימה. בגבורה. בעוצמה. באמונה.

כן, כן. אולי זה לא כתוב באמנת ז'נבה, אבל אצלנו, בין אזעקה לאזעקה, תמיד יימצא זמן להעמיד סיר. במקלטים בדרום, בחדרי הביטחון בצפון, אפילו באולפני החדשות – המרק מבעבע, הקציצות על האש, והלב ממשיך לפעום בצלחת עמוקה.

חיים בין אזעקה לתבשיל

כמו תמיד, המציאות בישראל דורשת מאיתנו להיות בו זמנית דרוכים – ורכים. לוחמים ומבשלים. ההומור הישראלי, שמצליח לפלס דרכו גם דרך מסכים עמוסי כותרות קשות, מוצא את מקומו גם כאן: בממים על אזעקות בזמן טיגון שניצלים, בהודעות ווטסאפ של "היו טילים? אני בדיוק עשיתי קוסקוס", ובתחושת האחדות שבין סירים חמים וחיבוק קרוב.

כי זו המציאות שלנו: מקלטים ומטבחים. פחד ורוך.
זו לא רק קלישאה – זו תמונת חיים. רגע אחד אתה שומע אזעקה, ורגע אחר כך אתה בוחש רוטב לספגטי, כי הילדים רעבים.
האנלוגיה הזו – "מהמקלט למטבח" – לא מדברת רק על מקום פיזי.
היא מדברת על המעבר הנפשי שאנחנו עושים כל יום מחדש.
על איך חיים – ממשיכים.

מהמקלט למטבח האתגרים על השולחן

לא מדובר רק בטילים – מדובר גם באתגר הכלכלי, באובדן השפיות הזמנית, בהורים שמפנים ילדים שוב ושוב מהחדר למקלט, באחוזים גוברים של חרדה. אך במקביל, עם ישראל מוכיח שוב ושוב – שהוא לא רק "עם סגולה", הוא גם עם של לבבות פתוחים וסירים גדולים.

מה עושים עם כל הכאב הזה? מבשלים איתו

• אמא מהדרום שמבשלת עם ילדי השכנים כי ההורים פונו.
• שף מתנדב בצפון שמחלק מרק חם למילואימניקים.
• סבתא מקריית שמונה שמסרבת להתפנות כי "אני באמצע הרגל קרושה".
• ואפילו בשלנים חובבים, שמעלים מתכונים של “מאכלים שאפשר להכין ב-90 שניות בין אזעקות”.
• מפנקים את הגיבורים פרוייקט ארצי כל גיבור/ה שחוזרים לבית ריק מתפנקים בארוחה.

מהמקלט למטבח – עם ישראל חי ונושם תקווה

המטבח הישראלי תמיד היה הרבה יותר מאוכל – הוא מקום של חום, תרבות, ריפוי. בימים כאלה, כשהלב כואב, המטבח הופך גם לחדר טיפולים. ואולי, אולי, בין בישול לרגע של שקט, אנחנו גם מרפאים קצת את עצמנו.

מהמקלט למטבח טיפ קטן

אם כבר אתם מוצאים את עצמכם נכנסים שוב למקלט – קחו איתכם לא רק טלפון ומים, אלא גם "תבלין" אהוב. כי כשהלב מתובל, אפילו המלחמה נראית אחרת.

ובין אזעקה למרק, בין כאב לתקווה, אנחנו זוכרים:

"הַשֵּׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה', כ"א)

יהי רצון שנחזור לא רק לשגרה – אלא לטוב, לשמחה, לאמונה.

תפילה מהלב של העם

בתוך כל הכאב, חוסר הוודאות, הדאגה לגורל החיילים והאזרחים – עם ישראל ממשיך לעמוד. לא בזכות כוח הזרוע בלבד, אלא בכוח הרוח, האמונה והאחדות.

ולצד המילים, לצד המעשים, ממשיכה לעלות תפילה אחת- לשלום המדינה, עמוקה ונוגעת:

"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ,
בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל,
רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.
הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ,
וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ."

הַחְזֵק אֶת חַיילי צַהַ"ל, אֶת הַפְּצוּעִים, אֶת הַמְשְׁפָּחוֹת שֶׁנִּפְעַר בָּהֶן חָלָל,
וּבְרַחֲמֶיךָ – הָשֵׁב לְבֵיתָם בְּשָׁלוֹם אֶת כָּל החטופים, וכלל כוחות הביטחון.

שנזכה לראות את ימינו מתמלאים באור של תקווה,
שנדע לנהל שגרה עם נשמה, עוצמה עם חמלה,
ושנדע תמיד: עם ישראל לא נמדד רק בכוחו – אלא בליבו.

כי עם ישראל לא רק שורד – הוא חי, יוצר, מאמין, וממשיך קדימה. "עם כלביא"

רוצים לשתף? אנחנו כאן.

בימים שבהם המציאות חזקה כל כך – דווקא המילים הקטנות, השיתופים, הרגשות, הם אלו שיוצרים את החיבורים הכי אנושיים.
אז אם יש לכם סיפור קטן מהמקלט, מתכון שהכנתם בזמן אזעקה, מחשבה שעלתה בלב, דמעה, חיוך –
מוזמנים לשתף אותנו.

התגובות שלכם הן לא רק מילים – הן חלק מהסיפור של כולנו.
כמו לב אחד גדול של עם שממשיך לחיות, לאהוב ולהאמין.