הרגע שהפך הכול
7 באוקטובר 2023 לא היה ולא יהיה עוד תאריך בלוח השנה. זה היה הרגע שבו בוקר שבת רגוע הפך לטראומה לאומית.
הרגע שבו אזעקות, שידורים חיים, ידיעות קורעות לב וחוסר אונים התערבבו יחד. זה היה היום שבו נשמטה מאיתנו תחושת הביטחון האישית, המשפחתית והציבורית.
מאותו יום, שום דבר כבר לא הרגיש אותו דבר. מאגר עדויות היסטורי של אירועי שבעה באוקטובר עדות 710.
7 באוקטובר 2023 היום שבו משהו נשבר, ומתוכו התחיל להיבנות משהו חדש
7 באוקטובר 2023 היה יום שבו מדינה שלמה עצרה את נשימתה. בוקר אחד, רגוע ושגרתי, הפך לרגע מכונן בתולדות ישראל. תחושת הביטחון האישי, המשפחתי והציבורי נשמטה, והותירה אחריה פחד, בלבול וחוסר ודאות. עם עם לב שבור.
אבל זה לא סוף הסיפור. מאז אותו יום עברנו תהליך עמוק כחברה. לצד הכאב והאובדן נולדו שכבות חדשות של חיבור אנושי, אחריות הדדית וחוסן.
קמו יוזמות קהילתיות, נרקמו קשרים בין אנשים שלא הכירו, והתודעה הלאומית התעוררה ממקום אחר, לא של שקט מדומה, אלא של עמידה, אחדות ופעולה.
המאמר הזה מבקש לא רק להתבונן במה שנשבר, אלא גם להאיר את מה שנבנה מאז, ולשאול איך כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לקחת חלק בבנייה של תחושת ביטחון מחודשת.
מהי תחושת ביטחון? הבסיס לשגרה אנושית
ביטחון אמיתי אינו רק גדר, נשק או מצלמה. זו תחושת היכולת לנשום עמוק ברחוב, לישון בלילה בלי פחד, לשלוח ילד לבית הספר בלב שקט.
זו התחושה שמישהו שומר, שיש גב, שיש אמון.
כשתחושת הביטחון נלקחת, הכול מתערער: הגוף, הנפש, החיבור החברתי.
🖤 השבר – אישי, קהילתי ולאומי
- במישור האישי: אנשים רבים חווים פחד יומיומי, דריכות, חוסר שקט פנימי, קושי להירדם, תגובות רגשיות לא צפויות. יש מי שמתמודדים עם אובדן יקר, עם פציעה פיזית או נפשית, עם תחושת חוסר ביטחון בבית שהיה פעם מבצרם.
- במישור הקהילתי: אמון בסיסי בין שכנים, בין אזרחים לרשויות ובין אדם לאדם נסדק. קהילות שלמות חוו אובדן קולקטיבי, שכנים שנפלו, משפחות שהתפזרו, תחושת מוגנות שנעלמה.
- במישור הלאומי: תחושת היציבות הישראלית, שנראתה כמעט מובנת מאליה, הוכיחה כמה היא שברירית. החברה כולה ניצבה מול מציאות קשה, עם שאלות של אמון, אחריות וזהות לאומית.
שברון הלב – הפצע האנושי
מעבר לכל אלה עומד הפצע הפתוח ביותר: הכאב של המשפחות. משפחות שאיבדו את היקר להן מכל, פצועים שנושאים בגופם ובנפשם את זיכרון היום ההוא, חטופים חללים עדיין שם, ובני משפחותיהם החיים במציאות בלתי נסבלת של חוסר ודאות.
השבר הזה איננו רק חברתי או לאומי, הוא קודם כל אנושי. הוא חקוק בלבבות, בתמונות, בקולות, בזיכרונות. הוא הפך לחלק מהסיפור של כולנו.
בנייה מחדש של תחושת הביטחון — תהליך מתמשך
השבת תחושת הביטחון אינה מתרחשת ביום אחד. זהו תהליך הדרגתי, רגשי וחברתי, שדורש מאיתנו לחזור ולבסס את הקרקע תחת הרגליים.
1. שיקום תחושת השליטה האישית
- יצירת שגרה יומית קבועה, גם אם קטנה.
- תרגול נשימות או טכניקות הרגעה (כמו grounding – חיבור לקרקע דרך חמשת החושים).
- קביעת “עוגנים בטוחים” — מקומות ואנשים שמרגישים בהם בטוחים באמת.
- צמצום חשיפה מתמשכת לחדשות כדי להקטין תחושת הצפה.
2. חיזוק החוסן הקהילתי
- הקמת קבוצות שכונתיות של תמיכה הדדית.
- יצירת “נקודות אור”, מפגשים קהילתיים קטנים שמזכירים שיש אנושיות וחיבור.
- בניית מערך אמון בין שכנים, צוותי חירום אזרחיים ומנהיגות מקומית.
- פעולות קטנות כמו להכיר בשם את השכן, מחזקות תחושת מוגנות.
3. אמון במערכות – ודרישה לאחריות
- אמון לא נבנה בסיסמאות, אלא במעשים. חשוב לעודד שקיפות, אחריות ציבורית ומעורבות אזרחית.
- ככל שאנשים מרגישים שיש להם קול, יכולת להשפיע ולהיות שותפים, תחושת הביטחון גדלה.
4. תמיכה רגשית אמיצה
- לא כל פצע נראה לעין. חשוב לעודד שיח פתוח, קבוצות שיח, טיפול מקצועי, ושיחות אישיות.
- חיזוק הנכונות לבקש עזרה בלי בושה, זו לא חולשה, זו עוצמה.
5. שיח מחבר – לא מפלג
- אחד הדברים שפוגעים בתחושת הביטחון הוא פילוג חברתי.
- יצירת מרחבי שיח שבהם ניתן להביע פחד, כאב ותקווה, בלי לפחד להיות מושתקים, היא קריטית לשיקום אמון ולבניית ביטחון אמיתי.
מאז 7 אוקטובר 2023 מה קרה לנו כחברה?
אוקטובר 2023 היה שבר עמוק מרסק. אבל השנים שלאחר מכן לימדו אותנו שיעור עמוק על חוסן.
כפרטים, כקהילות וכעם, עברנו תקופה של בידוד מדיני, לחץ כלכלי, פגיעות בביטחון ובאמון. עמדנו מול מציאות עולמית משתנה, מול סנקציות, מול מבטים חיצוניים שלא היו תומכים.
אבל מתוך השבר צמחו זרעים של שינוי:
- קהילות התחזקו – שכונות, ערים ויישובים בנו רשתות תמיכה עצמאיות.
- חברה אזרחית התעוררה – קמו יוזמות, מערכי סיוע, ומעגלי שיח שלא היו כאן קודם.
- פרטים התחזקו רגשית – אנשים למדו להציב גבולות, למצוא מקורות כוח פנימיים ולהתאגד.
- זהות משותפת התחזקה – פחות מובנת מאליה, אבל אמיצה, עמידה ובוגרת יותר.
זה לא קרה ביום אחד, וגם לא בלי מחיר. אבל העובדה שאנחנו כאן , מעידה על היכולת האנושית לעמוד מול זעזוע ולבנות מתוכו מציאות חדשה.
מה אנחנו יכולים לעשות? כאן ועכשיו
- לומר “בוקר טוב” לשכן.
- לחבק ילד, בן זוג או חברה — חיבוק אמיתי יוצר חוסן.
- לשתף ברגש במקום לשתוק.
- להקשיב באמת.
- לבנות מחדש קהילה אנושית אחת.
- לדבר אחרת שיח מקרב ולא מפלג
שאלות ותשובות נפוצות על תחושת ביטחון אחרי 7 באוקטובר 2023
הצעד הראשון הוא לחזור לדברים הקטנים שמעניקים תחושת שליטה — כמו יצירת שגרה, תרגול נשימות, מפגש עם אנשים תומכים, ובחירת מקומות שמרגישים בטוחים. תחושת הביטחון נבנית בהדרגה, לא ביום אחד.
חרדה לאחר אירועים טראומטיים היא תגובה נורמלית. אם התחושות לא נרגעות, כדאי לפנות לגורם טיפולי (קופת חולים, קו חם, פסיכולוג). במקביל, עוגנים יומיומיים (כמו שיחה עם אדם קרוב, הליכה בטבע או טכניקות Grounding) יכולים לסייע בהפחתת עוצמת החרדה.
ביטחון פיזי הוא מצב שבו יש הגנה ממשית (למשל צבא, משטרה, מערכות מיגון). תחושת ביטחון היא חוויה רגשית של מוגנות — התחושה שיש על מי לסמוך, שיש שליטה, שיש אמון. שני אלה קשורים זה בזה, אך לא תמיד הולכים יחד.
קהילה יוצרת תחושת שייכות. כשיש אנשים שדואגים זה לזה, כשמכירים פנים ושמות, כשיש מרחבים משותפים — תחושת הפחד פוחתת. קהילה מחזירה תחושת גב משותף, וזה מרכיב קריטי בביטחון.
עם ילדים חשוב לדבר בגובה העיניים, לא להעמיס פרטים קשים, אך גם לא לשקר. אפשר לומר: “קרה משהו לא פשוט, אבל יש מבוגרים ששומרים עליך, אנחנו כאן איתך, ואתה לא לבד”. חיבוק, שגרה ברורה, ואווירה בטוחה בבית מחזירים לילדים תחושת יציבות.
מתוך השבר — תבנה קרקע חדשה
מאז 7 באוקטובר 2023 צמחה כאן מציאות אחרת. חברה שחוותה פחד וחוסר ביטחון למדה לבנות רשתות אנושיות של תמיכה, אחריות ועמידה. הקהילות התקרבו, החברה האזרחית התחזקה, והזהות המשותפת קיבלה שורשים עמוקים יותר.
זו איננה חזרה למה שהיה, זו התחלה של משהו חדש. ביטחון לא נבנה רק בגדרות ומערכות, אלא גם ביכולת שלנו להיות שם אחד בשביל השני, להקשיב, לשתף, ולזכור שאנחנו לא לבד.
🫱 אנו מזמינים אתכם לשתף, בבלוג האתר שלנו.
מה אתם מרגישים היום כשאתם חושבים על 7 באוקטובר 2023?
מה השתנה אצלכם מאז?
ואילו פעולות קטנות אתם עושים כדי להחזיר תחושת הביטחון וחוסן?
הקול שלכם הוא חלק מהסיפור הלאומי. יחד, אפשר להפוך את הכאב לכוח ולבנות עתיד בטוח יותר.


No comment