רגש בכיתה: בין תאוריה לפרקטיקה

כשמדברים על תלמידים רגישים, מדברים גם עלינו

במאמר הקודם עסקנו בתלמידים רגישים, אלה שחווים את הכיתה בעוצמה חושית ורגשית גבוהה במיוחד. אבל כדי להבין אותם באמת, אנחנו, המורים והמחנכים, צריכים רגע לעצור ולשאול: מהו בכלל "רגש" בכיתה? מה הוא בא ללמד אותנו? וכיצד נוכל להפוך אותו, לא למכשול, אלא לכלי חינוכי רב עוצמה?

מהו רגש ומה מקומו בכיתה?

רגש הוא תגובה של הנפש והגוף לגירוי, מלווה בפרשנות אישית. הוא פוגש אותנו לפני כל מחשבה, לפני כל מילה. בכיתה, הוא מופיע כחיוך, כהסמקה, כהתפרצות או כהתכנסות. אבל הוא לא רק "תוצאה" של מצב. הוא גם מניע למוטיבציה, לקשב, וללמידה עמוקה.

מה אומרת הפסיכולוגיה?

דניאל גולמן, שהפיץ את רעיון "האינטליגנציה הרגשית", מציע לראות ברגש מיומנות ניתנת לפיתוח, ממש כמו קריאה או פתרון בעיות. הוא חילק את האינטליגנציה הרגשית לחמישה תחומים: מודעות עצמית, ויסות עצמי, מוטיבציה פנימית, אמפתיה וכישורים חברתיים. כשהתלמיד רוכש את היכולת לזהות את רגשותיו ולהתמודד איתם, הוא פנוי ללמידה. כשהמורה מבין מה תלמיד מרגיש, הוא בונה איתו קשר אמיתי.

סוזן דייוויד, חוקרת גמישות רגשית, מדגישה שעלינו ללמד תלמידים "להרגיש הכל – מבלי להיות מוצפים מכלום". זוהי תמצית החינוך הרגשי: לא לדכא רגש, לא להיבהל ממנו, אלא לפתח שפה פנימית שמכילה אותו.

תלמיד רגיש: רגש כעדשה לימודית

תלמידים רגישים במיוחד (HSP) קולטים את העולם באופן עמוק וחד. עבורם, רגש בכיתה אינו רק רקע, הוא התמונה כולה. כשהם פגועים, הם מתקשים להתרכז. כשהם מוצפים, הם אינם מגיבים "בהיגיון" אלא מהבטן. ללא הבנה, הם נתפסים כביישנים, מתחמקים או לא משתפים פעולה.

אבל כשהמורה מזהה את התגובה הרגשית כהתמודדות, ולא כ"בעיה משמעתית", נפתחת דלת לתקשורת אחרת. כאן המקום שבו התאוריה פוגשת את המציאות: ההבנה הרגשית של המורה משפיעה ישירות על תחושת הביטחון והלמידה של התלמיד.

איך מביאים את הרגש לשולחן הלמידה?

שלושה שלבים:

1. זיהוי – לעצור ולשאול "מה קורה לי?", "מה אני מרגיש?"
2. נוכחות – לא לברוח מהרגש, אלא לשהות בו רגע. בגוף, בנשימה, בשיח.
3. תגובה מותאמת – לבחור תגובה שמכבדת את הרגש ולא שולטת בו.

כלים אפשריים בכיתה:

פינת שקט/חידוש כוחות

קלפי רגשות לתלמידים

משפטים שהמורה יכול לומר:

"רוצה רגע לעצמך? זה בסדר", "אתה מרגיש מוצף? ננשום יחד", מוזמן לכתוב לי פתק במקום לדבר".

רגש בכיתה ממילים למעשים – מערכי שיעור מותאמים

כדי להטמיע חינוך רגשי בכיתה, נדרשת לא רק גישה, אלא גם פרקטיקה.

לתלמידים בבית ספר יסודי: רגשות וצבעים, להכיר את הרגשות ולהבין שלא כולם מבטאים רגש באותה דרך.

לחטיבת ביניים: למה אני מרגיש ככה?, מגוון מערכי שיעור בנושא: רגשות.

בחטיבה העליונה: רגש, עומק וזהות.

🎬 פתיחה לשיעור – זהות, עומק ושייכות: הפנדה האדומה במשבר זהות
לפעמים דווקא דרך אנימציה מצוירת – עולות השאלות הכי כואבות והכי אמיתיות:
מי אני? מה אני? ואיפה אני שייך?
במהלך הצפייה בסרטון הפנדה האדומה במשבר זהות
נפגוש יצור שמנסה להבין את עצמו מול כל העולם שממהר להגדיר אותו.
שאלת פתיחה לדיון:
מה אני הייתי מרגיש אם לא הייתי יודע מי אני?
איך זה היה משפיע על הבחירות שלי? על הביטחון שלי? על הקשר עם אחרים?
מכאן נצא למסע של חקירה רגשית, נבנה מילון פנימי של זהות, ונגלה מה עוזר לנו להרגיש שייכים, גם כשאנחנו שונים.

🎒 הזמנה פתוחה למורים ולמחנכים – ממילים למעשים:
מערכי השיעור וההצעות המובאות כאן הם רק רעיונות.
הרשת אמנם מוצפת בתכנים, סרטונים ומשימות, אבל אנחנו מאמינים שכל מורה הוא גם מחנך, וכל מחנך יודע מה מדויק עבור הכיתה שלו.
המטרה כאן אינה להכתיב, אלא לפתוח מרחב. להציע השראה.
שיעור על רגשות, זהות ושייכות , לא מתחיל בדף הנחיות, אלא בלב פתוח.
קחו מה שמתאים, שנו, שדרגו, התאימו. ובעיקר, המשיכו להקשיב.

רגש הוא השיעור הלא נלמד

מערכת השעות מלאה בתכנים: מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה. אבל מתחת לכל שאלה, מבחן או תרגיל, נמצא רגש. לפעמים הוא שקט, לפעמים הוא סוער. לפעמים הוא מבקש תשומת לב, ולפעמים רק מבט.

אם נקשיב לו, אם נדע שהוא חלק מהחומר, נגלה שתלמידים לא רק מבינים יותר, אלא גם מבינים את עצמם.

רגש הוא לא תוספת, הוא השיעור שנמצא בין השורות.

רגש בכיתה הזמנה לשיח חינוכי ערכי

אני מזמינה אתכם להמשיך לעקוב אחרי סדרת המאמרים בבלוג האתר, ולשתף – מורים, הורים, יועצים ומנהלים – בכלי שלקחתם, ברגע שהדהד לכם, בטיפ שמצאתם בעצמכם או בחוויה מרגשת מהכיתה.

אפשר לכתוב בתגובות, לשלוח לי מייל או פשוט לשתף ברשתות.